טרויזו, עיר בצפון מזרח איטליה. פרנסתה על החקלאות האינטנסיבית שבסביבתה ועל תעשייה קלה. העיר העתיקה של טרויזו שמרה על אופייה מימי הביניים. רחובותיה צרים ועקלקלים. כנסייתה המרכזית נבנתה במאות ה 11 - 12. נשתמרו בה כמה ארמונות ובתי עשירים מהמאות ה 13 - 16. בעיר שמורות כמה תמונות של ציירים מפורסמים, ובכללם טיציאנו. טרויזו כבר היתה קיימת בתקופה הרומית ונקראה בשם טארויזיום. ב 776 היתה לבירתה של נסיכות ספר בממלכתו של קארולוס הגדול. ב 1339 נפלה בידי ונציה, ויחד עימה ב 1797 היתה בידי אוסטריה. מ 1866 היא בתחום איטליה. במלחמת העולם השנייה ניזוקה הרבה מהפצצות מהאויר

טרויזו, יהודים

יהודי טרויזו נזכרים לראשונה ב 905. בנקים יהודיים הוקמו בעיר בסוף המאה ה 13. בסוף המאה ה 15 נזכרים בה בית כנסת חדש, ישיבה ומקווה, ונתפרסמה שיטת אחזקת העניים שנהגה בה. ב 1496 הוכרחו יהודי טרויזו לוותר על העיסוק בריבית, כדי למנוע את גירושם. עם כיבוש טרויזו על ידי צבאות ברית קמברה, בשנת 1509 , פרצו מהומות, ורוב בתי היהודים נהרסו. באותה שנה גורשו היהודים מטרויזו. הצו אף נחקק על עמודי שיש בכיכר העיר. במחצית השנייה של המאה ה 19 שוב נוסדה בטרויזו קהילה יהודית קטנה. אולם כיום אין בה קהילה

מקור: אנציקלופדיה עברית, כרך י"ח, עמוד 923

The Jewish community of Venice was created in the 1380s, when the Jews of Treviso were invited to restore the city's finances.  In 1386, the city granted the Jews a stretch of land at San Niccolò (the Lido) to be used as a cemetery.

The oldest tombstone dates from 1389; from the seventeenth century, family crests are used:
here the Levi family commemorate their role in washing the hands of the Cohens, who bless

The expulsion of the Jews from Spain and Venice's defeat by the League of Cambrai created large numbers of refugees, and the Jewish population became useful for its medical, banking and commercial skills. In 1516, the Council debated whether Jews should be allowed to remain in the city. They decided to let the Jews remain, but their residence would be confined to the Ghetto, an islet in the parish of San Geremia. It was a squalid area where metals were gettate, cast or founded, and where the Republic's iron and brass foundries were located. Venice imposed a curfew on the Jewish community, and required residents to wear identifying badges when outside the Ghetto, a yellow circle or scarf. They were only allowed to leave during the day and were locked inside at night. Jews were only permitted to work at pawn shops, act as money lenders, work the Hebrew printing press, trade in textiles or practice medicine. Detailed banking laws kept their interest rates low and made life difficult for many of the poor pawnbrokers and moneylenders.  The Jews were permitted to rent but not to own real estate.

At the spiritual heart of the Ghetto were the synagogues, which were known in Venice as scole, partly because their function in some ways resembled that of the Christian confraternities (scuole) as places of devotion, learning and charity. Originally there were three scole, invisible from the street since the Republic forbade the public expression of non-Christian worship. Because space in the Ghetto was limited, buildings there rose as high as nine storeys.  Over the years the number of scole in the Ghetto increased to nine, of which five survive today..

Jews of Italian and German origin moved into the Ghetto, fleeing persecution. Sephardic Jews from the Levant arrived in the Ghetto Vecchio in 1541. Wealthy Spanish and Portugese Jews also arrived during the sixteenth century, often recovering a sense of Jewishness that had been lost by the Marrano communities of Iberia.  These communities retained separate identities within the Ghetto.

During the seventeenth century, the Jews of Venice extended their control over Venetian maritime trade, participation in which had been abandoned by the city's elite.  Venetian Jewish physicians served in the courts of France and Rome, under special exemptions, and leading rabbis such as Simone Luzzato and Leon da Modena gained international reputations through their writings.  The Ghetto was also home to many Kabbalists such as Rabbi Mosheh Zacuto, who was active from 1645-1673.